ביהמ"ש קבע כי על רשות מקומית להניח בפני שרים תשתית עובדתית וראייתית רחבה בעת בקשת אישור חריג לשינוי בצו הארנונה, לרבות שינויים שבוצעו בשנים קודמות לבקשה.
מאת: מארק פיסחוב, כלכלן
לרשות מקומית הכנסות ממקורות שונים והעיקרי שבהם הוא מיסי ארנונה. מזה שנים הומצא על ידן "פטנט" להגדלת ההכנסות ממסי הארנונה בדמות "אישור חריג" משרי הפנים האוצר (יש לציין כי לכל הרשויות נוהגות כך). למה נדרש אישור השרים ?
עד אמצע שנות ה- 80 קבעו רשויות מקומיות פרמטרים לקביעת הארנונה ללא כל הגבלה ובקרה. בעקבות האינפלציה הדוהרת של שנים 1983-1984, אשר הגיעה למאות אחוזים ובחלקה מהעלאות תמידיות בארנונה, ערכה הממשלה בשנת 1985 תוכנית כלכלית שנקראה "תוכנית לייצוב המשק במדינה". במסגרת תוכנית זו הוחלט, בין השאר, להקפיא את סמכויות הרשויות מקומיות בהטלת הארנונה. מאותה שנה ואילך נקבעו מדי שנה שיעורי העלאה בארנונה, אשר זכו לכינוי "חוקי ההקפאה". אחת ההוראות ב"חוקי ההקפאה" היא איסור הגדלת הארנונה ביחס לשנה קודמת מעבר לשיעור העלאה שנקבע, מלבד התוספת שאושרה בידי שרי הפנים והאוצר.
מרבית הרשויות המקומיות מצאו "פתרון יצירתי" להגדלת הכנסותיהם מחיובי הארנונה תוך כדי עקיפת "חוקי ההקפאה" וזאת על ידי יצירת סיווגים ו/או אזורי מס חדשים ועוד.
בעת"מ 3040/06 אבן קיסר בע"מ ושטראוס מחלבות בע"מ נ' מועצה אזורית מטה אשר, התעוררה מחלוקת בין המפעלים למועצה בדבר יצירת אזור גביה חדש, הקרוי "אזור ג – בר-לב", בו שוכנים מפעליהם.
המחלוקת שהתעוררה בין המפעלים למועצה הינה בדבר אזור מס לפיהם סווגו המפעלים לצורכי הטלת הארנונה. בצו המסים של המועצה במשך השנים היו שני אזורי מס: א' ו-ב'. העותרות טענו בפני בית המשפט כי אזור ג' – בר-לב, שתעריפים עלו בהרבה ביחס לאזורים אחרים, הינו אזור מס חדש, אשר נוצר לראשונה בשנת 1998 בלי שנתקבל אישור השרים. מנגד המועצה הציגה בפני בית המשפט אישורי שרים לשנים 2002-2005 , אשר לדידה מאשרים חריגה זו.
כבוד השופט רן סוקול קבע שתי החלטות מעניינות וחדשות אשר טרם יצאו בפני בתי המשפט. הראשונה שבהם היא כי בקשה לאישור חריג לאזור גביה חדש בצו המסים מחייב "הליך נאות" מצד רשות מקומית. דהיינו, על רשות מקומית להביא בפני השרים, טרם קבלת החלטותיהם, בסיס נתונים רלוונטי. ובמקרה דנן, להציג לשרים כי אזור גביה חדש קיים משנת 1998 וכרגע ברצונה לאשר חוקיותו. מעבר לכך, שלא ניתן להכשיר בדיעבד הקמת אזור גבייה חדש. ביהמ"ש קבע כי המועצה לא הצליחה להניח תשתית לכך, שבעת מתן אישור חריג השרים ידעו שמדובר באזור מס חדש שהוקם לראשונה בשת 1998 ואישור זה בגדר אישור אזור מס בדיעבד.
קביעה חדשנית נוספת של ביהמ"ש היא כי על השרים לבחון את הנתונים בטרם מתן אישור חריג. במקרה דנן, על השרים היה לבחון את הנתונים העובדתיים בדבר היקף השירותים הניתנים באזור מס חדש ביחס לאזורים קיימים, את טיבו המיוחד של האזור המצדיק קביעת אזור גבייה נפרד וכדומה. ביהמ"ש הדגיש : ".. כי שיקול הדעת של השרים צריך להיות רק למטרה לשמה הוענקה להם הסמכות. כאמור, הסמכות שנקבעה בדיני ההקפאה נועדה לרסן את הרשויות ולמנוע העלאת שיעורי הארנונה ללא כל צורך ענייני ולקדם את האחידות בתשלומי הארנונה. משמע, על השרים היה לבחון אם הקמת אזור גבייה חדש תתרום לריסון הרשות, או שמא להפך – עליהם היה לבחון אם מטרת הקמת האזור החדש עולה בקנה אחד עם עקרונות תום הלב והסבירות ועם ערכי היסוד של השיטה, כמו עקרון השוויון בחלוקת נטל המס…".
לדעת כותב המאמר, שיקול דעתם של השרים בהענקת אישורים חריגים להטלת תוספת הארנונה, טרם עמד לבחינה מעמיקה על ידי בתי המשפט. ראוי, שדברים אלו יבחנו ו"מנגנון יצירתי", אשר מצאו רשויות מקומיות לכיסוי גירעונותיהם, יפסק. "מנגנון" זה בגדר הטלת מס עקיף נוסף על העסקים וארגונים מקשת רחבה של המשק!
הכותב כלכלן, עורך ומגיש חוות דעת מומחה להפחתת הארנונה – פורסם ב-the marker 7.11.2007 . 3
